מה גורם לרופאי ילדים אמריקאים לבחור לעבוד בקהילה?

שלושת המניעים החשובים ביותר בקרב רופאי ילדים בבתי חולים בהחלטה לעבור לעבוד בקהילה הם צורך באיזון בין עבודה לחיים (80%), מיקום גיאוגרפי (75%) ושעות גמישות (71%). כך עולה מסקר שנערך בארה"ב בקרב רופאי ילדים שעברו מעבודה בבתי חולים לרפואה בקהילה ובדק את המניעים למעבר. הסקר התפרסם בראשית השבוע בכתב העת Hospital Pediatrics.

החוקרים מציינים כי מספר יחידות אשפוז ילדים נסגרו בארה"ב בשנים האחרונים בשל שיקולים כלכליים. בין 2008 ל-2018, פחת מספר יחידות האשפוז לילדים ב-19.1% (34 יחידות לשנה) ומספר מיטות הילדים פחת ב-11.8% (407 מיטות בשנה). הם ביקשו לזהות את הגורמים החשובים ביותר עבור רופאים להתחיל לעבוד במרפאות קהילתיות ולהישאר בהן.

החוקרים השתמשו בסקר שנשלח ל-269 רופאי ילדים ב-31 אתרים שונים. 126 רופאי ילדים בקהילה השלימו את הסקר (שיעור תגובה 49.1%). רופאי ילדים בבתי חולים שתכננו לעזוב את הסביבה הקהילתית נטו יותר לנמק את החלטתם בכך שהם מחפשים יותר הזדמנויות לחונכות והוראה (76%), הזדמנויות למחקר ושיפור איכות (29%) ותשלום עבור תחומי עניין לא קליניים (52%).

יותר מ-50% מהנשאלים דירגו איזון בין עבודה לחיים (80%), מיקום גיאוגרפי (75%), שעות גמישות (71%) כסיבות "חשובות מאוד" עבורם להתחיל לעבוד בבית חולים קהילתי. נימוקים נוספים היו "מרגיש מוערך" כחבר בקהילה המקומית ו/או בית החולים (61%), עבודה במגוון מסגרות אשפוז (55%), שכר (53%), חבילת הטבות (53%), תמיכה מתת מומחים (52%) ותחושת שייכות לקהילה המקומית או בית החולים (50%).

בקרב משתתפי הסקר, 66% תכננו להמשיך לעבוד בבית חולים קהילתי למשך חמש שנים לפחות ו-16% תכננו לעבור במהלך תקופה זו לבית חולים עצמאי או אוניברסיטאי לילדים. המשתתפים הנותרים תכננו להיכנס למלגה בבתי חולים לילדים, לעסוק בתחום אחר של רפואת ילדים, לפרוש או "אחר", כלומר מתלבטים, מחפשים מודל היברידי של רפואה מבוססת קהילה ואוניברסיטאות ומחפשים תפקיד עם יותר אחריות, מנהיגות והדרכה.

רופאים בבתי החולים לאשפוז ילדים, שהעדיפו בתחילה לעבוד בקהילה, היו בסבירות גבוהה יותר לתכנן להישאר בעבודה קהילתית למשך חמש השנים הבאות (88% לעומת 61%).

חמשת הגורמים החשובים ביותר לרופאים להמשיך לעבוד בקהילה, על פי הסקר, הם אלה שנוגעים לאורח החיים (שעות גמישות, שילוב עבודה וחיים, מיקום גיאוגרפי, 88%), תחושת שייכות ומשמעות (81%), היקף התרגול (מגוון אשפוזים, מורכבות המחלה, נהלים, כמות חולים ותמיכת תת מומחים) (63%), שכר (51%) והטבות (50%).

חמשת הגורמים החשובים ביותר למעבר לבית חולים לילדים באוניברסיטה או בבית חולים עצמאי היו היקף עיסוק (81%), הזדמנויות חניכה והוראה (76%), תחושת שייכות והרגשת ערך (71%), זמן בתשלום עבור פעילויות לא קליניות, כגון מחקר או חינוך (52%) וגורמי אורח חיים (48%).